מגזין אישה - איתך בכל זמן!

"אנשים בורחים משינוי כי הוא מפחיד אותם, אבל השינוי רודף אחרינו לכל מקום, אם נרצה או לא"

אישה אובדת סיגל
בספר "אישה אובדת" (הוצאת כנרת), לגיבורה יעל, שמתמודדת עם התפרקות כל מה שהיה בטוח ויציב בחייה, אין ברירה אלא לחשב מסלול מחדש

סיגל בר-קובץ, סופרת, עיתונאית ועורכת, מספרת כיצד ספרה החמישי והחדש "אישה אובדת" מתכתב עם ספרה הקודם "מחר אולי תשתני" ומגלה כי "כל אחד יכול למצוא רגעים, התלבטויות ואתגרים שהוא מכיר או התרחשו גם אצלו בסלון"

הסופרת, העיתונאית והעורכת סיגל בר-קובץ מראשון לציון הוציאה לאור בימים אלו את ספרה החמישי "אישה אובדת" (הוצאת כנרת). במהלך לימודיה באוניברסיטה היא עבדה בעיתון הנוער "ראש 1", שם פרסמה טור שבועי בשם "ידידים". מקבץ הטורים הפך לימים לספרה הראשון (הוצאת כתר, 1992). כעבור שנתיים יצא לאור "ספר האהבה" הכולל עצות והמלצות לאוהבים צעירים, שהיא מודה שהיא ידעה לכתוב יופי אבל לא בטוחה שגם ליישם. בשנת 1998 ראה אור הרומן הראשון שלה למבוגרים, "קניון האשליות" (הוצאת כתר), סיפור על אהבה, תשוקה ונאמנות המתרחש בין כתליו של קניון בימי מיתון ופיגועים.

אחרי שלושת הספרים, שיצאו בזה אחר זה, הגיעה הפסקה ארוכה, מייבשת ומתסכלת של כמעט 20 שנה. בר-קובץ מגלה כי לאחר שספר שכתבה נדחה על ידי כל הוצאות הספרים "יצאה לי כל הרוח מהמפרשים ולקח לי המון זמן לחזור לעצמי".

בשנת 2017 יצא לאור הרומן שלה "מחר אולי תשתני" (כנרת זמורה ביתן) המתעד את קורותיהן של שלוש נשים, רווקה, גרושה ונשואה, שנפגשות ב'סדנה לאנשים תקועים'. כל אחת מהן תקועה במקום אחר בחיים, ויחד הן עוברות תהליך מעצים. הספר זכה לביקורות מצוינות ונמכר באלפי עותקים. עלית קרפ כתבה עליו במוסף הספרים של "הארץ": "הדמויות של בר-קובץ מעוצבות נהדר, בעיקר משום שהיא לא חוששת לשים בפיהן אמיתות קשות".

הספר "מחר אולי תשתני" מאת סיגל בר-קובץ

"מחר אולי תשתני" מספר על שלוש נשים, רווקה, גרושה ונשואה, "ואני תמיד שמחה להכריז שהספקתי להיות שלושתן: התחתנתי בגיל 26, התגרשתי בגיל 38, ואחרי שביליתי כמה שנים בשוק הפנויים והפנויות (השראה לספרים, כמו שאמרתי), פגשתי למזלי הטוב את מי שהפך לימים לבעלי, יורם ירון, מנהל אגף הייעוץ הביטחוני בחברת מטריקס. עם כל הכבוד לספרים שלכבודם התכנסנו, ההישג הגדול שלי הוא שני בניי, גיא (28), מהנדס חשמל, וניר (27), רס"ן בסיירת הנח"ל. למרות שאני לא בעניין של אמונות תפלות, כשאני מדברת עליהם אני מוסיפה: 'חמסה חמסה' וטפו טפו טפו".

סיגל מודה כי רק אחרי ספר זה הרשתה לעצמה לראשונה להגדיר את עצמה כסופרת. היא מגלה כי קיים קו מחבר בין ספרה החדש "אישה אובדת" לספרה הקודם "מחר אולי תשתני". "בשני הספרים המסר נוקב והאמיתות שמוכרות לכל אישה קשות ולפעמים נותנות אגרוף בבטן הרכה, אבל הכתיבה קלילה, שנונה וזורמת ובטקסט משולב הרבה הומור. אנשים סיפרו לי שהם ממש צחקו בקול במהלך הקריאה. ואני אומרת לעצמי: 'לאקי מי, אם הצלחתי לבטא את קולן של הנשים ועל הדרך גם לשעשע, עשיתי את שלי'".

הספר "אישה אובדת" מאת סיגל בר-קובץ

האם עלילת ספרך החדש מתבססת על סיפורים אמיתיים?
ב'אישה אובדת' (כמו ב'מחר אולי תשתני'), הכל אמיתי ושום דבר הוא לא אחד לאחד. יעל היא לא אני, ילדיה אינם ילדיי, בעלה הוא לא בעלי ובני משפחתה אינם בני משפחתי – אבל הספר שאוב כולו מהחיים של כולנו. יש בו התמודדויות שכל אחד מכיר: בעבודה, בזוגיות וביחסים בין ילדים והורים. הדברים שאובים מהחיים האמיתיים, מתרחשים במשפחות רבות וכל אחד יכול למצוא רגעים, התלבטויות ואתגרים שהוא מכיר או התרחשו גם אצלו בסלון".

היא מודה כי השינויים בחיים מעסיקים אותה מאוד, "ודווקא אני כשונאת שינויים כותבת עליהם כל הזמן. אנשים בורחים משינוי כי הוא מפחיד אותם, אבל השינוי רודף אחרינו לכל מקום, אם נרצה או לא. ב'אישה אובדת' (הוצאת כנרת), לגיבורה יעל, שמתמודדת עם התפרקות כל מה שהיה בטוח ויציב בחייה, אין ברירה אלא לחשב מסלול מחדש: הזוגיות שלה מקרטעת, יחסיה עם ילדיה במסלול התנגשות, והכי נורא מבחינתה: היא מאבדת את מקום עבודתה אחרי ששימשה במשך 20 שנה כמורה מצטיינת ללשון. להיות מובטלת נראה לה כאסון, היא רוצה לעבוד, רוצה להתהלך בעולם עם טייטל ורוצה משמעות. מכאן העלילה הולכת ומסתבכת, כי כשהיא מוצאת עבודה חדשה וחושבת שנפתרו כל צרותיה אך מתברר שהן רק מתחילות. אבל אל דאגה, לא רק שהסוף אופטימי, גם ההצלה מגיעה ממקור בלתי צפוי".

סיגל, נשואה ואם לשני בנים, מודה כי בילדותה היא לא הייתה 'תולעת ספרים' ולא חשבה שתהיה סופרת. "אמנם הבית שלנו היה מלא בספריות עמוסות כל טוב ולאמי הייתה חנות ספרים, אך כבר מגיל צעיר ידעתי שאני אוהבת ויודעת לכתוב. מה שהשפיע על בחירתי לשלב בין כתיבה עיתונאית לכתיבה ספרותית הייתה העובדה שאני סקרנית, אוהבת אנשים, אוהבת לשאול שאלות ומסתובבת בעולם כציידת סיפורים חסרת מנוח. כמעט לכל אדם יש סיפור, ואם אין לו מתישהו יהיה לו. אני מודה ומתוודה על כך שרבים מהסיפורים ששמעתי שימשו לי כהשראה מצוינת והפכו לדמויות מעורבבות בספרים שלי".

המפגש הראשון שלה עם העיתונות היה כבר בגיל 15, כשהתקבלה ל'מעריב לנוער' לפני 40 שנה, שבזמנו היה פופולרי מאוד. "עד היום אנשים ששומעים את שמי שואלים: 'תגידי, לא היית כתבת נוער ב'מעריב לנוער'? עשיתי מאז אלף דברים אבל את זה משום מה לא שוכחים", היא אומרת.

בגיל 18 החליטה להתחבר לצד הקרבי, שאפילו לא ידעתי שקיים בה ושירתה כמדריכת חבלה ומיקוש בחיל ההנדסה. היא הספיקה לעבוד עם סנדלי חבלה ומגלה מוקשים בשדה מוקשים ברמת הגולן וחזרה בשלום ממשימה מסוכנת זו. לאחר שחרורה, במקביל ללימודי התואר הראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן היא הצטרפה לעיתון הנוער החדש שנולד אז, "ראש 1", שם שימשה כתבת, עורכת ורכזת כתבים.

סיגל: "תוך כדי העבודה למדתי לתואר שני בתקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים. את עבודת הסטאז' לסיום התואר – 120 שעות בגוף תקשורת כלשהו – בחרתי לעשות ליד הבית, ב'במקום' – המקומון של ראשון לציון ברשת "ידיעות תקשורת". הסטאז' הסתיים, אבל אני נשארתי ברשת עד עצם היום הזה ועברתי בין שלל תפקידים: כתבת צרכנות, כתבת מגזין, עורכת מגזין ועורכת הסינדיקציות של הרשת. בשנים האחרונות אני ממשיכה לערוך בפרינט, אבל בעיקר עורכת באתרי הדיגיטל של 'mynet'. בנוסף, יש לי עסק עצמאי לכתיבה ועריכת תוכן, ובין ההוא לזה אני 'גונבת' זמן איכות עם עצמי כדי לכתוב ספרים. את 'אישה אובדת', למשל, כתבתי כמו שלושה הריונות של פילה – במשך שש שנים".

הספרים "אישה אובדת" ו"מחר אולי תשתני" נמכרים בחנויות הספרים, באתר עברית ובאתר של הוצאת כנרת.

לדף הפייסבוק של הסופרת, העיתונאית והעורכת סיגל בר-קובץ, שמעבירה הרצאה בשם "מחר אולי תשתני":
https://www.facebook.com/profile.php?id=100009810631395

רוצה לקבל עדכונים?

רוצה לקבל עידכונים?

דילוג לתוכן