לקראת הבחירות האחרונות לכנסת, עמלה פרופ' עדה אהרוני רבות למען הגדלת מספר הנשים שיכהנו בה ומפתיע לגלות באיזה מקום מדורגת ישראל בנושא ייצוג נשים. בשנת 2015 היא זכתה בפרס יוקרתי בפריז עבור ספרה "לא לשווא – הצלת יהודים מהשואה ע"י גיבורה באלכסנדריה" המתעד את הקהילה היהודית במצרים ואת פועלה של תאה וולף, האחות הראשית בבית החולים היהודי באלכסנדריה שסייעה להציל פליטים יהודים רבים במלחמת העולם השנייה. בימים אלו היא מוציאה לאור ספר שירה בשם "פרח נדיר" המוקדש לבתה טלי ז"ל שנפטרה מסרטן
לקראת הבחירות לכנסת ה- 24 עמלה פרופ' עדה אהרוני, שהייתה מועמדת בעבר לפרס נובל לשלום עבור מעשיה והישגיה במסגרת IFLAC – הפורום הישראלי והבינלאומי לספרות ולתרבות לשלום, על הגדלת מספר הנשים שיכהנו בכנסת הקרובה. במקביל, היא מוציאה לאור בימים אלו מהדורה שנייה של ספר שירה מרגש בשם: "פרח נדיר", המוקדש לבתה טלי שנפטרה מסרטן בשנת 2011, כשהיא בת 55 בלבד.
פרופ' אהרוני: "טלי הייתה מלאת אור, תקווה ושמחת חיים. היינו חברות טובות מאוד והיו לנו הרבה שיחות מפרות הדדיות. היא מאוד חסרה לי עד היום. אני שואבת כוח מזיכרונה, מתקוותה ומאהבת החיים שלה, כדי להמשיך בכתיבתי ובפעילותי הרבה. לאחר תקופת אבל של חצי שנה התאוששתי וחזרתי ליצירתי ולעבודתי, כי זה מה שטלי הייתה רוצה. המשכתי את קמפיין חיי כדי לנסות להשאיר עולם יותר טוב לילדיה ולנכדיה של טלי ושל אריאל, ולכל ילדי העולם.
חולי סרטן רבים היו מטלפנים לטלי לקבל עצות ממנה, והיא עם לב הזהב שלה עזרה לכולם באדיבות, חיוך ואהבה אינסופית. טלי הייתה יד ימיני בהקמת הפורום הישראלי והבינלאומי החשוב של איפלק, וכיום האגף הנשי של הארגון נושא את שמה. כשאני נתקלת בבעיה אני שואלת את עצמי: 'כיצד טלי הייתה פותרת את הבעיה'. העיניים היפות החכמות שלה והחיוך המקסים חוזרים אליי ומקלים עליי לפתור את הבעיה".
למרבה הצער, לא רק במגזר היהודי (לחרדיות אסור עד היום לבחור בכלל בבחירות), אלא גם במגזר הערבי, הנשים נחשבות פחות מהגברים. לכן, לקראת הבחירות לכנסת 24, נפתח באיפלק קמפיין בעקבות העובדה המצערת שישראל מדורגת במקום ה-66 בייצוג נשים בפרלמנטים בעולם. פרופ' אהרוני: "במסגרת זו קידמנו קריאה לכל המפלגות בישראל והזהרנו שכל הנשים וכל הגברים הדמוקרטיים יצביעו רק לרשימות שבהן 50 אחוז נשים מועמדות כחברות כנסת, כדי שישראל תהיה דמוקרטיה אמיתית. בעקבות כל הפעולות האינטנסיביות ומפגשי הזום שקיימנו, הודיעו שלוש מפלגות: העבודה, יש עתיד ומרצ שהן יכניסו 50 אחוז נשים ברשימותיהן לפי שיטת הריץ'-רץ', גבר-אישה, כפי שהצענו. קמפיין זה הכניס לכנסת יותר נשים בכל המפלגות ואף הציל את מפלגת העבודה. אני מאמינה שאפשר לחולל מהפכת נשים בישראל לשוויון מגדרי, כמו בסקנדינביה. זה בהחלט אפשרי, כי יש ערך עליון משותף לכל הנשים בישראל מעבר להעדפות מפלגתיות: כל הנשים, שהן 51 אחוז מהאוכלוסייה, רוצות להיות שוות ומיוצגות באופן שווה".
אילו היו יותר נשים בפוליטיקה
לדבריה, אם חצי מהשרות בממשלה הבאה יהיו נשים, "שליש מילדי ישראל לא ילכו לישון רעבים בלילות, גברים פחות יתקפו נשים ויהיו פחות אנסים, פדופילים ותופעות זנות. הנשים תדענה לחוקק חוקים על מנת שתופעות איומות אלו ייעלמו. כיום נשים הן משכילות ומצטיינות בכל התחומים, כולל בפוליטיקה, ומנהיגות חזקות בעולם כמו אנגלה מרקל ומנהיגות בסקנדינביה ובניו-זילנד ניהלו את הקורונה בהצלחה מקסימלית. מהפכת הנשים שהחלה בסקנדינביה – ME TOO – לא רק מתייחסת לדיכוי הגברים כלפי נשים, כפי שחושבים בארץ, אלא ממש שוויון מגדרי מושלם וייצוג נשים שוויוני".
פרופ' עדה אהרוני היא סופרת, משוררת וסוציולוגית, שהרצתה באוניברסיטת חיפה בספרות אנגלית ובתחום "פתרון סכסוכים" בטכניון בחיפה. בין מחקריה: "שוויון לנשים בישראל" וחקר "יהדות מצרים: יציאת מצרים השנייה". היא חוקרת בעלת שם עולמי שפרסמה 36 ספרים שתורגמו לשפות רבות, בתחומים: שירה, סוציולוגיה, היסטוריה, ביוגרפיות, רומנים היסטוריים וספרי ילדים. ספריה, מחקריה ושיריה תורגמו לשפות רבות וזיכו אותה בפרסים רבים בישראל ובעולם ובהם: "פרס הנשיא שמעון פרס – לתרבות השלום", עיטור "יקירת חיפה, 2014– על פעילותה להפצת תרבות וספרות שלום בחיפה והצפון, עיטור "יקירת אגודת הסופרים – על שירתה ויצירתה ועל פעילותה למען התרבות העברית" 2020, ועוד.
בשנת 2015 היא זכתה בפרס התיעוד Temoignage היוקרתי בפריז עבור ספרה "לא לשווא – הצלת יהודים מהשואה ע"י גיבורה באלכסנדריה" (בהוצאת "כרמל"), שתורגם לאנגלית ולצרפתית ומתעד את הקהילה היהודית במצרים ואת פועלה של תאה וולף, האחות הראשית בבית החולים היהודי באלכסנדריה שסייעה להציל פליטים יהודים רבים במלחמת העולם השנייה. הספר "תאה – זכרונות מאלכסנדריה" מאת ד"ר עדה אהרוני, בהוצאת הספרים "כרמל", הוא תיעוד היסטורי אותנטי של חיים בעלי משמעות של הקהילה היהודית במצרים ושל שיתוף הפעולה בין הקהילה היהודית במצרים לבין מוסדות ממשלתיים מצריים – למען הצלת פליטים יהודים רבים מאירופה הנאצית במלחמת העולם השנייה, דרך בית החולים היהודי באלכסנדריה.
פרופ' אהרוני העלתה על נס בספרה את דמותה ההרואית של תאה וולף, "האישה בלבן", שבנחישות, בגבורה ובמסירות עילאית הצליחה להציל פליטים יהודים רבים שהגיעו לנמל אלכסנדריה מגרמניה, צ'כוסלובקיה, בנגזי בטריפולי, הונגריה, רומניה, יוון ומדינות נוספות, ולהעבירם לחוף מבטחים ובמקרים רבים לארץ ישראל המנדטורית דרך בית החולים היהודי באלכסנדריה.
פרופ' אהרוני: "תאה וולף הייתה אישה עצמאית ואמיצה שהקדימה את זמנה והאמינה בשלום ובטוב שבבני אדם. גיבורה ומודל-על בלתי נשכח שמגלה לקוראים אבנים יקרות של אמת, חוכמה, אומץ ואנושיות. הספר הוא לא רק סיפור אישי מרתק, אלא גם קלידוסקופ של מאורעות מדהימים באלכסנדריה במלחמת העולם השנייה הנותנים לקורא תחושה שהוא בעצמו חי את המאורעות החשובים האלה בהיסטוריה האנושית. זהו סיפור אמת נפלא שעולה על כל דמיון – אוד מוצל מהעקירה הגדולה של יהדות מצרים במחצית השנייה של המאה ה-20 ושל בית החולים היהודי התוסס באלכסנדריה. זהו גשר בין מערב ומזרח המאיר את הגורל המשותף של העם היהודי".
היא מציינת כי "מי יודע היום שפקידים ושוטרים מצריים סייעו ליהודי אלכסנדריה להציל יהודים מציפורני הנאצים? זו עובדה היסטורית ועליה להירשם בתולדות העם היהודי והעם המצרי ובתולדות ההיסטוריה. איש מעולם לא כתב על הנושא הזה. היה זה לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, והחלטתי לכתוב ספר על זיכרונותיה של תאה במחשבה שספר כזה יכול לחזק את השלום ואת היחסים בין ישראל למצרים. בנוסף, גיליתי גיבורה ממש בדמותה של תאה. בין המעשים הנפלאים שלה, היא בחוכמתה ייסדה את 'בנק הדם'. בית החולים היהודי באלכסנדריה שירת את כוחות בעלות הברית בפיקודו של הגנרל מונטגומרי. כאשר הכוחות הנאציים של רומל היו באל עלמיין, במרחק קילומטרים ספורים מאלכסנדריה, תאה סיפרה כי 'כשהחיילים הפצועים מבנות הברית הגיעו אלינו לבית החולים, עד שבחנו את סוג הדם שלהם חלקם מתו. אז החלטתי להכין מנות דם מכל הסוגים ולשים אותן על קרח בתוך האמבטיה, ובכך הצלחנו להציל חיילים פצועים רבים. כך נוצר בנק הדם'. בספר מופיעים מכתבים מגנרלים שונים המודים לתאה על הצלת חיי חייליהם".
פרופ' אהרוני התקשרה לתאה ובישרה לה שקיבלה הצעתה לכתוב ספר על זיכרונותיה המרתקים. תאה שמחה מאוד והזמינה אותה לביתה בשכונת רחביה בירושלים. "זיכרונה המופלא של תאה היה לעזר רב במלאכת הריאיון, הכתיבה, העריכה וההרכבה של הספר. תאה נתנה לי מזוודה גדולה שבה מסמכים, מכתבים, כתבות ותמונות מתקופה זאת. הוקסמתי מאישיותה וכה הזדהיתי איתה שהחלטתי לספר את סיפורה בגוף ראשון. הוספתי לספר סיפורים אותנטיים משלי שהכנסתי בפי מטופלים שונים בבית החולים. היהודי באלכסנדריה. הסיפור 'רג'ינה והנסיך התורכי' הוא מעשה שקרה לסבתי רג'ינה, בפורט סעיד. "הנשיקה של חיים וייצמן, 'מלך היהודים' גם הוא סיפור אותנטי ששמעתי מפלורה מטלון, המתאר את ביקורו המפתיע והמרגש של חיים וייצמן במצרים בשנת 1917. 'לילה בחדר המדרגות' הוא מעשה שקרה, עליו שמעתי מפי אמי. דודתי בקי מיזאן, סיפרה לי על 'הבתולה' ועל 'המרגל' שעורר שערורייה גדולה במצרים".
פרופ' אהרוני מדגישה כי מטרה נוספת לכתיבת ספרה היא שילוב ההיסטוריה, הנרטיב והתודעה של הגורל המשותף של עם ישראל מהמזרח ומהמערב והידוק הקשר ביניהם. "עקירת קהילת יהודי מצרים המפוארת ויתר הקהילות היהודיות בארצות ערב לאחר הקמת מדינת ישראל , אינה מוכרת דיה בעולם. אני מקווה שהספר הזה ירחיב את הידע בנושא ויוכנס לתוכניות הלימודים בבתי הספר היהודיים והערביים. הסופר ד"ר מחמוד עבאסי, תרגם בצורה מופתית את הספר לערבית ומלמדים אותו במצרים ובארצות במדינות ערביות נוספות במזרח התיכון. בפברואר 2015 נערך ראיון עם מבקר הספרות פרופ' מ. פאוזי דאיף, מאוניברסיטת קהיר, בו הוא ניתח באהדה רבה את נושא השלום ביצירותיי ואף הזכיר את הספר 'לא לשווא', שנקרא בערבית: 'זיכרונות מאלכסנדריה'".
עיסוקה רב השנים של פרופ' עדה אהרוני בקידום השלום בין ישראל למדינות ערב החל כבר בנערותה, כשלמדה בבית הספר האנגלי אלברניה, בזמלק, קהיר. שיריו העוצמתיים של משורר השלום הבריטי וילפרד אוון, ממלחמת העולם הראשונה, השפיעו עמוק עליה. כבר בגיל 15 היא החליטה להמשיך את דרכו של וילפרד אוון ולקדם את השלום בישראל ובעולם בעזרת שירים וסיפורים. היא הקימה בשנת 1945, אחרי מלחמת העולם השנייה, יחד עם חברתה הערבייה קדריה ברסומי, עיתון לשלום בשם: "THE RAINBOW" "הקשת", שהמוטו שלו היה: לגרש את המלחמה מעולמנו לעולם.
מזה שנים היא מקדמת יוזמות בישראל ובעולם הקשורות לשלום הלאומי והעולמי, באמצעות ארגון איפלק המנוהל מביתה בחיפה. בחודש שעבר, לאחר שנתיים של עבודה, היא ארגנה, יחד עם איפלק פרו, באמצעות הזום, קונגרס עולמי ענק לשלום עולמי בצימבוטה, פרו, בו השתתפו יותר מ-1,000 איש ואישה. "יש לי 14 נינות ונינים והיד עוד נטויה, ואני רוצה להשאיר להם עולם ללא מלחמות. נשק יכול להרוג חיילים, אך רק המילה יכולה להרוג את המלחמה. נשק יכול להרוג טרוריסטים אך רק המילה יכולה להרוג את הטרור! הקומוניקציה והכתיבה הן הנשק שלי לקדם את תרבות השלום בישראל ובעולם".