מאת: חגית רימון
הַמּוּבָן מֵאֵלָיו הִזְמִין אֶת הָאַהֲבָה – שיר
הַמּוּבָן מֵאֵלָיו
הִזְמִין אֶת הָאַהֲבָה
לַאֲרוּחָה רוֹמַנְטִית
עִם נֵרוֹת מִסָּבִיב
"אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ"
אָמַר הַמּוּבָן
"אֲנִי שְׂמֵחָה"
אָמְרָה הָאַהֲבָה
קְצָת בִּיהִירוֹת
הַרְבֵּה בְּבִטָּחוֹן
וְלֹא הֵשִׁיבָה
"אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ"
בַּחֲזָרָה
הַמּוּבָן מֵאֵלָיו שָׁלַח לָאַהֲבָה פְּרָחִים
וְכַתָּב לָהּ שִׁירִים
וּמִלּוֹת אָהֲבָה
וְסִפֵּר לְכֻלָּם עַל אַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה
וְהָאַהֲבָה
הָיָה לָהּ בָּרוּר
שֶׁהַמּוּבָן אוֹתָהּ אוֹהֵב
וְהִתְאַהֲבָה קְצָת
גַּם בָּאֲחֵרִים
"בּוֹאִי נִתְחַבֵּק"
אָמַר הַמּוּבָן
"וְנִתְנַשֵּׁק
וְנֹאהַב
כָּל הַלַּיְלָה
כָּל הַחַיִּים"
"אֲנִי עֲיֵפָה"
אָמְרָה הָאַהֲבָה
וְסוֹבְבָה אֶת גַּבָּהּ
וּבַבּוֹקֵר
הִיא הִתְעוֹרְרָה
לְמִטָּה רֵיקָה
וּמִיָּד הִרְגִּישָׁה
מוּעָקָה
"אֵיפֹה הַמּוּבָן? אַיֶּכָּה?
בֹּא מִיָּד"
הִיא צָעֲקָה
וְהַמּוּבָן
הִזִּיל דִּמְעָה
וְאָמַר בְּלַחַשׁ
"כָּעֵת אֲנִי הוֹלֵךְ
לְמָקוֹם
בּוֹ לֹא אֶהְיֶה מוּבָן
גָּמַרְתִּי אוֹמֵר
לִמְצֹא אֶת הָאַחַת
שֶׁאִתָּהּ אַרְגִּישׁ
וַאֲקַבֵּל
אַהֲבָה."
