האמנית מיכל זכאי בהשקת התערוכה, צילום יהורם גלילי
האמנית והציירת מיכל זכאי מציגה ב-Global art Gallery בתל אביב את התערוכה "אוספת זיכרונות" (אוצרות: מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי)
האמנית והציירת מיכל זכאי מציגה בימים אלו ב-Global art Gallery בתל אביב את התערוכה "אוספת זיכרונות" (אוצרות: מיכלי אדלר וד"ר גליה דוכין אריאלי). התערוכה תינעל ב-20.9.25. בתערוכה היא מציגה ציורים חדשים שצוירו בקיץ 2024 ולצידן תמונות יותר מוקדמות שרובן לא הוצגו בתערוכות.
לדבריה, הרעיון לתערוכה הגיע מתחושת שייכות ומדאגה במהלך המלחמה בצפון הארץ עם חיזבאללה.
מיכל: "כבת הגליל, שנולדה וגדלה בו, חשתי דאגה להרס של האזור ליופיו ולחיוניותו. החלטתי ליצור סדרה של עבודות נוף גליל, המבוססות על חוויותיי הוויזואליות בעת היותי בקיבוצי שמיר. לסדרה זו חוברות עבודות טבע נוספות מנופי הארץ. כל העבודות בתערוכה קשורות לעולם הנופים שלי, שהוא חלק מעולם הבית שלי, נושא שהוא עיקר עיסוקי באמנות. רוב היצירות בתערוכה הן ציורי שמן על בד, שזהו המדיום העיקרי בו אני עובדת. חלקן אקריליק או טכניקה מעורבת. הן פיגורטיביות עם נטייה לאקספרסיוניזם, כשהדגש הוא על החוויה האישית, זיכרון ורגש. להבדיל מיצירות קודמות שלי, המרכיב הקולאז'י המאפיין רבות מיצירותיי אינו מהווה מרכיב מרכזי בגוף עבודות זה של התערוכה".
"זהו גוף עבודות שרובו עוסק בטבע, עוצמתו, מורכבותו ויופיו. טבע, כמו יופי, הם עבורי – יוצרי מרפא ושלווה פנימית. ציורי נופים הם גם ציורי הנוף הפנימי, מראות הנפש, משהו מעולם החיים הפנימיים, למרות שלכאורה אני עוסקת פה במראות של חוץ. כאמנית אני יוצרת גם מתוך רצון לשתף את יצירותיי עם בני אדם. הציור, כשאינו מנסה להיות צילום, הוא טרנספורמציה של חוויה העוברת בתוך הנפש. לצייר זה גם להעלות זיכרונות, שעולים בחוויה המתרחשת באופן מודע ולא-מודע, מעניקים לציור את האיכות הרגשית ומחברים את היצירה לביוגרפיה ולעולם הפנימי", אומרת מיכל.
מיכל זכאי, בת קיבוץ שמיר חיה ופועלת כיום בתל-אביב. לדבריה, עולמה הפנימי קשור בעבותות לעולם הבית, וככה היא רואה את ציורי הנופים שלה – קשורים לבית שבו גדלה. בשיחה עם ד"ר גליה דוכין אריאלי אומרת מיכל: "בית, שבו הטבע היה חלק בלתי נפרד, העצים נעו ברוחות החזקות של סתיו וחורף ואיימו בעוצמתם. בקיץ נתנו צל מיטיב. המעיינות היוו מקומות טיול מרתקים, אפופי סוד ומסתורין. חלל מחופה שיחים, קצת מגן וקצת מפחיד. לחיות את הדואליות הזאת היה חלק מחיי בקיבוץ ובית הוריי. לדואליות זו של השלווה לצד הפחד ושל הרוגע לעומת הסכנה, נוספה סכנה מוחשית של החיים בקיבוץ הקרוב מאוד לגבול הסורי. כל יציאה לטבע לוותה גם בפחד מפני החיילים הסורים, שישבו על הגבול ועל ההרים שמסביב. מורכבות זו הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים בקיבוץ ובטבע שסביבו, והכל משתקף באמנות שלי לכל אורך הדרך".
היא חברה באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל ובעמותה לאמנות נשים ומגדר. דרכה האמנותית של מיכל החלה בלימודים ארוכי שנים אצל רחל שביט בנטואיץ', אמנית ידועה וממייסדי "קבוצת אקלים" שפעלה בשנות ה-70 בארץ – קבוצה שדגלה בהתמקדות במקומי באור, בצבע ובנופי הארץ. כאמנית אחד המאפיינים שלה הוא לצייר בכמה סגנונות ציור, כשמה שמייחד את כולם הוא שהם נוטים לאקספרסיוניזם. יש לה ציורי קולאז' שבהם היא מרכיבה קומפוזיציה של דימויים, יש ציורים פיגורטיביים שברובם לא ריאליסטיים וכן ציורים מופשטים.
התהליך היצירתי מתחיל אצלה בראש, ברעיון שמעסיק את המחשבה שלה לאורך כל היום. מיכל: "אני חושבת מה יהיו הדימויים, מה תהיה הפלטה, מה הגודל של משטח הציור וחושבת על כל האספקטים של הציור. כאשר אני מרגישה שמשהו בשל, אני נכנסת לתהליך היצירתי המעשי ומתחילה לצייר, לעיתים קודמת לכך סקיצה ולעיתים ישירות על משטח העבודה – קנבס או נייר – כשהרעיון ברור לי יותר. הפלטה יכולה להשתנות, כמו גם הגודל של משטח הציור. בסופו של דבר, הציור הוא תהליך של שילוב בין יצירה אינטואיטיבית ליצירה מתוכננת".
ד"ר גליה דוכין אריאלי: "בשנים האחרונות, תחת שרביטו של האמן בועז לוונטל, עובדת מיכל על מרכיבי ריכוך בציור, כלומר משתמשת בערבובי צבעים וגווני אפור שונים ויוצרת מעברי צבע רכים (soft edge). התפתחות זו היא לצד שימוש קודם במעברי צבע חדים וצבעים כרומטיים יותר. היא לוקחת השראה ממחשבות שמעסיקות אותה ומרעיונות – כתגובה לאירועים בחייה. "המחשבות עוברות אצלי טרנספורמציה לדימויים ציוריים. מלאכת היצירה היא מהדמיון, אך גם מהתבוננות ישירה בדימוי או מתמונות ויצירת קומפוזיציה – לעיתים מכמה תמונות או מראות".
מיכל זכאי, ציירת, חיה ופועלת בתל אביב. היא למדה בלימודי העשרה באמנות, פילוסופיה, היסטוריה ותרבות באוניברסיטת תל-אביב, ובימים אלו לומדת בבית לאמנות ישראלית – המכללה האקדמית תל אביב ובבית אריאלה בתל אביב. היא למדה בסדנאות מוזיאון תל אביב לאמנות, בבית ספר בסיס, 'הכולל' ובסדנאות אמנים מובילים: איתמר סיאני, ליאו ריי, רויטל בן-אשר פרץ, פריד אבו-שאקרה, נדב ויסמן, מרב שין בן-אלון, בועז לוונטל ועוד. היא בעלת תואר ראשון בפיזיותרפיה, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדעי הרפואה, טכניון חיפה.
מיכל זכאי הציגה תערוכות יחיד: "זהות" ב-M.A.SH Gallery ברימגן שבגרמניה, 2022, "מחובקים" בגלריה משרד בתל-אביב, 2021, "חולצה משובצת" בבית האמנים תל-אביב, 2019, "רקפות שחורות" בגלריה טובה אוסמן בתל-אביב, 2018. היא גם השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות שנערכו ברחבי הארץ והעולם. בשנה האחרונה היא השתתפה בפרויקט משותף של אמנים ישראלים ואמנים מאזור קלן – בון, גרמניה, שהוצג בגלריה העירונית גבעתיים וב-BunkerK101 בקלן, גרמניה. היא מציגה לעיתים במרחב הציבור, ובין היתר בספטמבר 2023 הציגה בסינמטק תערוכת יחיד בשם "מבקשת להווריד".
אהבתה של מיכל זכאי לאמנות מתחילה מבית הוריה, שזכור לה כבית שבו אהבו תרבות ויופי. "בגיל בית ספר יסודי הצגנו תערוכת ציורים בכיתתנו בקיבוץ. חברים וחברות מהקיבוץ באו לראות, ואז לגמרי במקרה שמעתי את הצייר של הקיבוץ אומר על הציור שלי: 'זה ציור טוב'! כנראה שאז התחיל הכל. למעשה התחלתי ביצירה ממשית בסוף התיכון במרכז לאמנות בתל-חי. באותם ימים לא חשבתי שאמנות יכולה להיות מקצוע, ולכן הלכתי ללמוד פיזיותרפיה מתוך מחשבה שיש במקצוע זה אפשרויות יצירתיות רבות. במהלך היותי פיזיותרפיסטית המשכתי באמנות, בלימודי ציור או פיסול שבועיים. מזה כ-15 שנים אני 'עובדת' באמנות הציור ומקדישה זמן רב ללימודים תיאורתיים, מתוך מחשבה להעמיק את יצירתי ואת הבנתי באמנות".
לדברי אוצרת התערוכה, ד"ר גליה דוכין אריאלי, מיכל זכאי היא אמנית הממשיכה ללמוד להתנסות ולחקור שדות חדשים ומרגשים בעולם האמנות. ד"ר דוכין אריאלי: "זכאי עוסקת בעולם של בית חיצוני ופנימי, חוץ ופנים מעורבבים בעבודותיה. הנופים שבהם גדלה, עולם הבית האישי והקיבוצי, הכל משתקף ונוגע בזיכרונותיה האישיים וגם בזיכרונות האישיים של הצופה בעבודותיה. אלה הם נופים, מראות ועולם של בית ומשפחה שכל מי שעיניו וליבו פתוחים, נפגש בהם ומתרגש מהם בכל מקום ובכל זמן".
בקרוב ייצא לאור ספר אמנית שלה, בעריכת מרב שין בן-אלון, שיציג שלוש קבוצות של עבודות שכולן נעות בין האישי לאוניברסלי ובין גוף לזיכרון: רקמות רישומיות-החוקרות את הקשר הרגשי בין הורים לילדים – קו עדין של חוט המשרטט אינטימיות, מבטים ומרחקים; ציורי שמן-העוסקים בבית כזירה ביוגרפית – חדרים, חפצים וכתמי צבע שחוזרים לזיכרון הילדות ולזהות הנשית; סדרת "התהוות" – תשע עבודות בצורת רחם המבוססות על צילומי סונאר משלבי ההיריון, שילוב בין הדימוי המדעי לחוויה הגופנית והרגשית של התהוות חיים. "שלוש הסדרות יוצרות יחד יומן חזותי של קשר שורשים והמשכיות", אומרת מיכל לסיכום.
