סוד הקסם היפני: האופנה בטוקיו והאהבה לבובות

מאת: חגית רימון

כשפסעתי ברחובות טוקיו, הרגשתי שנכנסתי לעולם מקביל – עולם שכולו שיק, דיוק, נימוס, ביטוי אישי ואסתטיקה מושלמת שיש בכל מקום – בחנויות, ברחובות, אפילו באוכל.
אנשים ברחוב מתלבשים כאילו הם בדרך להפקת אופנה. לא מדובר רק בטרנדים – אלא בתרבות עמוקה של ביטוי עצמי דרך הלבוש.
רבים מהגברים שראיתי בטוקיו לא ניראו "גבריים" במובן שאני מכירה – לא נתקלתי בגברים מזוקנים ומשופמים כמו בארץ, אלא ראיתי גברים רבים שנראה קצת כמו אישה – מעין גבר-אישה, בקושי שיער גוף, מראה אסתטי ולבושים טיפ טופ וחלקם אפילו עם לק על הציפורניים.

אופנה בטוקיו – בין מסורת לחדשנות

ביפן, אנשים לא מתלבשים בשביל לרצות אחרים – הם מתלבשים כדי לבטא את עצמם.
לא תראו בטוקיו נשים שמתלבשות ב"סתם בגדים".
כל אחת ואחת נראית כאילו יצאה ממגזין – אבל לא בשביל להרשים, אלא כדי להיות היא.
האופנה שם היא יצירת אמנות.
היא ביטוי אישי.
היא חלק מהתרבות. מהנפש.

הרחובות של טוקיו – ובעיקר אזור הרג'וקו המפורסם – נראים כמו מופע אופנה מתמשך.
אבל כאן אין קהל ואין במה – כל אחת היא הכוכבת הראשית.

הסגנונות מגוונים:
• Harajuku – אופנת הרחוב הססגונית, עם שילובים נועזים של צבעים, פאות, גרביים מצוירות ואקססוריז מוגזמים
• יש נשים שמתלבשות בסגנון Lolita – מראה בובתי-ויקטוריאני עם חצאיות נפוחות ותחרה, גרביים גבוהות, פפיון ענק.
זה חמוד, מתוק, כמו בובת וינטג' שיצאה מהאגדות.
אבל זו גם אמירה – על תמימות, על עוצמה נשית, על בחירה חופשית.

• Gyaru – מראה נשי מאוד עם עיניים מודגשות, שיזוף מלאכותי ושיער בהיר
• Minimal chic – סגנון יוניקלו האהוב – איכותי, נקי, מדויק, נוח ואלגנטי, שמתאים גם לנו, הישראליות.

• Shibuya Kei – שילוב בין פופ יפני, בגדים צבעוניים, גוונים עזים, אוברולים מפתיעים.
• יש את נשות ה־Visual Kei – לוק דרמטי, איפור מודגש, עיניים שחורות, נוכחות בימתית.
• Decora Girls – מעמיסות על עצמן עשרות סיכות, צבעים, תיקים ודמויות קטנות של קיטי וצ'וקובו.

לצד זה, תראו נשים מהלכות ברחוב בקימונו מסורתי עם גטה (כפכפי עץ), או שמלה מודרנית בקווים נקיים ומינימליסטיים.

והמשותף לכולן?
כולן נראות בדיוק כמו שהן רוצות להיראות – לא כדי למצוא חן, אלא כדי להביע את עצמן.

יפן – המדינה שבה הלבוש הוא אמירה

ברחובות יפן אישה אחת לובשת שמלה רכה בהשראת אנימה,
ואחרת הולכת עם קימונו מסורתי באמצע הרחוב.
נערה אחת עם שיער בצבע מנטה, ואחרת עם נעליים בגובה בלתי אפשרי.
צעירה אחת יכולה לשלב שמלה ויקטוריאנית עם גרביונים צבעוניים ותיק פוקימון,
ואחרת תלבש בגד מינימליסטי בצבע אחד, מדויק, מחויט ומעודן.

אני עצמי לובשת עכשיו חולצה שחורה של יוניקלו, שקניתי בטוקיו. התלהבתי מאוד מסגנון הלבוש היפני – חיבור בין נוחות לסטייל.

מספר פעמים נתקלתי ברחובות טוקיו הסואנים בגברים ונשים עם סגנון לבוש ייחודי, שנראה לי אפילו מוזר ומוקצן.
צעירות שמאופרות מצורה מוגזמת (לפי הקריטריונים שלנו), לעיתים עם בגדים חושפניים, חלקן ניראו קצת אבודות ומנותקות רגשית.

מנקודת המבט שלי היה נראה לי שנדרש המון אומץ כדי ללכת ברחוב בסגנונות לבוש כל כך ייחודיים, אבל מצד שני לעיתים סגנון הלבוש נראה לי כל כך מוזר, עד שלא ידעתי האם הצעירה שלבשה אותו היא בסדר נפשית, ולעיתים אף חששתי שמא היא אפילו עוסקת במקצוע העתיק בעולם… (כי נתקלתי בצעירות שנראו בנות עשרה בלבוש חשוף וטונות איפור, עומדות ומחכות בצידי הרחוב).

כמובן שיש צורך במחקר רציני כדי להבין מה גורם לאנשים להתלבש בצורה כל כך מוחצנת ומיוחדת? נראה שלוקח להם שעות להתארגן לצאת מהבית עם האיפור והלבוש המיוחד. האם זה מראה על ביטחון עצמי גבוה? או ההיפך הנכון? או פשוט זוהי הדרך להבעה עצמית. זה נראה כאילו הם נכנסים לתוך דמות.

אין חוקים. יש חופש. יש חיבוק בין עבר לעתיד

האופנה היפנית משלבת מסורת עם תעוזה, מינימליזם עם הצהרה.
וזה מדבק – בקסם שלו.
זה גורם לך לשאול:
"מה אני רוצה ללבוש – לא כדי להתאים, אלא כדי להביע את עצמי?"

מה אנחנו יכולות ללמוד מזה?

ביטוי עצמי דרך לבוש – זו דרך נפלאה להתחבר לעצמנו מחדש.
לא משנה מה את לובשת – כל עוד את בוחרת את זה מתוך שמחה, מתוך אהבה לעצמך, ומתוך רצון להרגיש טוב בגוף שלך.

מה אנחנו יכולות ללמוד מהיפנים?

1. לא לפחד להיות שונות.

2. להשקיע בעצמנו – בשביל עצמנו.

3. לחפש שקט פנימי – גם כשמסביב סוער.

   מהו סוד הקסם היפני?
   זו כנראה האומנות של לעשות כל דבר באהבה –
   גם לקשור צעיף. גם להניח כף. גם להתלבש. גם להקשיב.
   ובעיקר – לבחור את החיים שלך מתוך כבוד לעצמך.

ומה עם הלב?

דווקא ביפן – המדינה שמציגה לעולם שלמות חיצונית, מתפתחת תופעה מפתיעה:
גברים שמתאהבים בבובות.
בובות בגודל מלא, עם עיניים רכות, שמלות עדינות, ואפילו שיער אמיתי.
הם ישנים איתן, מדברים איתן, לפעמים אפילו מתחתנים איתן בטקס סמלי.
בנוסף לכך, ישנם ביפן גם מקומות בילוי כמו בתי קפה קטנים שבהם ישנן נשים "מארחות", שמאופרות כמו בובות. הגבר שמבקר במקום בוחר את אחת הצעירות ולמשך שעה שעתיים הוא קונה את זמנה ומנהל איתה שיחה.

זה אולי נשמע קיצוני – אבל זו תוצאה של משהו שמתרחש בעולם כולו:
אנשים שמתקשים בקשר רגשי.
שפוחדים מאינטימיות אמיתית.
שמתרגלים לחיות ב"לבד", גם כשהם מוקפים.

מדוע זה קורה?
עבור רבים מדובר בבריחה מבדידות.
החיים ביפן תובעניים מאוד – שעות עבודה ארוכות, דרישות חברתיות גבוהות, ופחות ופחות קשרים רומנטיים "קלאסיים".
הבובה (או הצעירה שקונים שעה מזמנה) לא תשפוט, לא תבקר, לא תעלם. אבל היא גם… לא תחבק באמת.

בדידות. קושי רגשי. פחד מאינטימיות. או רצון בשליטה מלאה בקשר.
זה לא רק ביפן. זה שייך לכולנו – בעולם שבו הקשרים הולכים ונהיים שטחיים, ואנשים כמהים לחיבור אמיתי.

אין תחליף לחיבוק, לשיחה, למבט עיניים אנושי.
אנחנו זקוקות לקשרים אמיתיים, לחברות, לקהילה ותחושת שייכות, למפגשים שממלאים את הלב.

יפן היא לא רק אופנה. היא גם שקט וסדר

מה שהדהים אותי, זה לא רק איך הנשים מתלבשות – אלא איך הן מתנהלות.
אין צעקות, אין דרמה.
יש מבט בעיניים.
יש קידה של כבוד.
יש דיוק.
וגם – יש בדידות שקטה.

אז מה אפשר לקחת מהמסע ביפן – הביתה?

1. לבוש כאמירה אישית.
   הבגדים שלך יכולים להיות יצירה. לא בשביל אחרים – בשבילך.

2. שקט פנימי הוא מפתח לאסתטיקה חיצונית.
   יפן לא רק נראית יפה – היא מתנהגת באיפוק ובשקט.
   מצד שני – אנשים נראים לכאורה רגועים. אבל האם זה באמת נכון??

3. כבוד הדדי זה לא פאסה – זו דרך חיים.

4. ולבסוף – תעוזה.
   תעוזה להיות את. בלי לחשוש "מה יגידו".