המשוררת הייחודית טלי כהן שבתאי בארבעה שירים מספרה החמישי

הַמַּרְאֶה הַמִּזְדַּהֵר הַמַּבְהִיק הַזֶּה
נוֹתֵן אֶת אוֹתוֹתָיו בְּחֶלְקַת עוֹר דְּהוּיָה
בְּעֵת שֶׁהַלֵּב מְאֹהָב –
זוֹהִי מֶחֱוָה נְדִירָה לְקַבְּלָהּ לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם בַּחַיִּים.

——————–

אישה ללא אהבה

הַבֵּט אֵלַי כְּאֶל
אוֹתָהּ עוֹנָה בָּהּ מַצְהִיבִים הֶעָלִים, עָלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים.
עָלִים לֹא מַצְהִיבִים לְמוֹרַת צִבְעָם הָאֲמִתִּי לְלֹא סִבָּה
בַּקְּצָווֹת אוֹ בְּאֹפֶן אָחִיד.
אֶפְשָׁר לִמְשֹׁל זֹאת לְאִשָּׁה שֶׁקָּמְלָה לְלֹא אַהֲבָה.
הָרוֹמַנְטִיזַצְיָה תִּדֹּמְנָה כְּאֶל עֲלֵי
כּוֹתֶרֶת דְּשֵׁנִים שֶׁל שׁוֹשַׁן צָחֹר הַנִּסְגָּרִים עַד שֶׁקִּיּוּמָם מִצְטַמְצֵם לִדְקִיקוּתוֹ שֶׁל הַגִּבְעוֹל.
כָּלוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁל אִשָּׁה מְאֹהֶבֶת,
הַסֹּמֶק הָאָפִיל הַזֶּה בְּלֶחְיָהּ כַּאֲשֶׁר לִבָּהּ מִתְמַלֵּא, הַבָּרָק בְּשִׁפְעַת שְׂעָרָהּ, עֵינַיִם נוֹצְצוֹת בְּחַיּוּת.
מַרְאֶהָ כֶּשֶׁל דָּבָר שֶׁמַּבְשִׁיל –
הַמַּרְאֶה הַמִּזְדַּהֵר הַמַּבְהִיק הַזֶּה
נוֹתֵן אֶת אוֹתוֹתָיו בְּחֶלְקַת עוֹר דְּהוּיָה
בְּעֵת שֶׁהַלֵּב מְאֹהָב –
זוֹהִי מֶחֱוָה נְדִירָה לְקַבְּלָהּ לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם בַּחַיִּים.
אַךְ, אַיִן.
זֶה סָרַח וְנָמוֹג, וְזֶה אֶחָד מִפִּשְׁעֵי הָאֱנוֹשׁוּת הַגְּדוֹלִים לַעֲשׂוֹת זֹאת
לְאִשָּׁה.

הלא מודע
הלא ידוע

אֲנִי לֹא מַגֶּדֶת הָעֲתִידוֹת
שֶׁמְּדַבֶּרֶת בְּ שָׂפָה פְּסֵאוּדוֹ־מַדָּעִית
שֶׁהָיִיתִי אֶצְלָהּ
לְפָנַי חָמֵשׁ שָׁנִים –
שֶׁמִּתְיַמֶּרֶת לְהַגִּיד לָאָדָם אֶת נְתִיבֵי גּוֹרָלוֹ אוֹ עֲתִידוֹ עַל פִּי הִתְעַמְּקוּת בַּקַּוִּים
בְּכַף הַיָּד.
אֲנִי לֹא הַשְּׁבִיל בַּשִּׁיר
שֶׁל מֵאִיר בַּנַּאי
"יוֹצֵא אֶל הָאוֹר"
בּוֹ אֹמַר מָתַי "הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן" וּבֶטַח לֹא מָתַי הוּא מִסְתַּיֵּם. חַף מִכָּל סִימָן וְאוֹת
הַמַּעֲבָר מֵהַדַּף הַנּוֹכְחִי לַדַּף שֶׁאַחֲרָיו זֶהוּ סַךְ הַכֹּל אַקְט שֶׁמְּמַמֵּשׁ אֶת פוּנְקְצְיַת הַהֶמְשֵׁכִיּוּת
מַעֲבָר אֶבוֹלוּצְיוֹנִי בֵּין הַתְּמוֹל לְמָחֳרָת.
אֲנִי גַּם לֹא הַשַּׁחַר
שֶׁיִּרְמֹז
שֶׁהַחֲשֵׁכָה שֶׁלְּךָ הִיא סוּג חֲשֵׁכָה שֶׁתָּמִיד הֲכִי חֲשׁוּכָה
לִפְנֵי עֲלוֹתוֹ
עַל מְנַת לְהַרְגִּיעַ אוֹתְךָ.
כְּמוֹ הָעִקָּרוֹן הַמַּנְחֶה שֶׁתָּמִיד אַחֲרֵי יְרִידָה בָּאָה עֲלִיָּה-וְ"כִּי תָּמִיד חָשׁוּךְ לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר".
אֵין לִי סַמְמָנִים נְבוּאִיִּים, אֲנִי מִסְתַּמֶּכֶת לָרֹב עַל הָאִינְטוּאִיצְיָה שֶׁל בֶּטֶן חֲזָקָה
יוֹתֵר מֵעַל הַמַּדָּע, לֹא תָּמִיד זֶה עוֹשֶׂה עִמִּי צֶדֶק.
הַסּוֹפְרִים וְהַמְּשִׁיחִיִּים אוֹהֲבִים
לִפְעֹל
מִתַּחַת לְסַף הַהַכָּרָה שֶׁל חֹסֶר הַיְּדִיעָה בַּקִּיּוּם
אֲנִי נִמְצֵאת בְּסִפּוּר שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר 
הַמַּבְהִיל בִּפְּרוֹזָאִיּוּתוֹ, גַּם זֶה קוֹרֶה: יֵשֻׁיּוֹת עוֹבְרוֹת מִמָּקוֹם אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ לִבְלִי הַכֵּר
כָּךְ גַּם סוּגָה לְסוּגָה
אָז אַל תַּחְפֹּז בִּי לְגַלּוֹת לְךָ בְּטֶרֶם עֵת אֶת סוֹפָהּ שֶׁל הָעֲלִילָה
כִּי אֲנִי מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי טוֹבָה
בִּפְּרוֹזָה.

אבולוציה של שבוע

קִיּוּמוֹ שֶׁל הַשָּׁבוּעַ הוּא הַמְצָאָה שֶׁל הָאָדָם בְּמֵמַד הַזְּמַן

לֹא שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי הַבְּרִיאָה מִ"בְּרֵאשִׁית".

יְחִידַת זְמַן זוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּלִי לִקְרֹא לָהּ בִּשְׁמָהּ.

אֱלֹהִים לֹא מַפְלֶה בֵּין שָׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ

הֲרֵי, אַפְלָיוֹת גּוֹרְמוֹת לְסִכְסוּכִים.

סְבוּרַנִי שֶׁתּוֹבְעָנִי לַשָּׁבוּעַ לְגַלֵּם שָׁבוּעַ – אִם לֹא הֶעֱבִיר אֶת כֻּלּוֹ אוֹ חֶלְקוֹ לַשָּׁבוּעַ שֶׁאַחֲרָיו

הֲלֹא דָּבָר אֵינוֹ פּוֹטֵר אֶת הַשָּׁבוּעַ מִלִּהְיוֹת שָׁבוּעַ

אֱלֹהִים מַקְצֶה לוֹ יוֹם לִמְנוּחָה

אֲנִי טוֹעֶנֶת שֶׁזֶּהוּ הַמִּפְגָּשׁ הַיָּחִיד הֲכִי קָרוֹב בֵּין קִיּוּמוֹ הַשְּׁמֵימִי שֶׁל הַשָּׁבוּעַ לְבֵין

הָאָדָם יִצּוּר הָאֲדָמָה.

מְיֻתָּר לִסְפֹּר בִּיחִידוֹת 

אֶת זְמַנּוֹ שֶׁל הַשָּׁבוּעַ (לְפִי שִׁבְעַת הַיְּמָמוֹת הַמְּהַוּוֹת

כְּרֶבַע מִמַּחְזוֹר הַיָּרֵחַ)

אִם אֲנִי פּוֹצָה אֶת פִּי

לְאִחוּלֵי 'שָׁבוּעַ טוֹב' כָּל שַׁבָּת

בְּצֵאתָהּ.

————–

חַרְבוֹת בַּרְזֶל

אַתְּ יְכוֹלָה לִכְתֹּב עַל מִלְחָמָה, לָמָּה לֹא? מִלְחָמָה הִיא עִנְיָן רְצִינִי בִּכְדֵי שֶׁתִּשָּׁאֵר רַק לְאַנְשֵׁי צָבָא, כְּמוֹ כֵן מִלְחָמוֹת מַעֲשִׁירוֹת אֶת קָנוֹן הַשִּׁירָה הֵן בָּעֹרֶף וְהֵן בַּחֲזִית.

תִּכְתְּבִי עַל מִלְחָמָה, לָמָּה לֹא?

תִּכְתְּבִי כְּמוֹ יְהוּדָה עַמִּיחַי "גֶּשֶׁם בִּשְׂדֵה הַקְּרָב", בְּלִי הַלַּחַן כַּמּוּבָן.

אוֹ הַשִּׁיר שֶׁכָּתַב בְּתָשָׁ"ח חַיִּים גּוּרִי "הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ"

וְהַשִּׁיר הַנְּבוּאִי שֶׁכָּתַב שמעון אדף "כִּי עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה וּשְׂדֵרוֹת תְּשׁוֹדֵד וְאַשְׁקְלוֹן לִשְׁמָמָה וְאַשְׁדּוֹד בַּצָּהֳרַיִם יִגְרְשׁוּהָ".

תִּכְתְּבִי, תִּכְתְּבִי שֶׁהַיּוֹם יוֹם שַׁבָּת בַּבֹּקֶר

זֶהוּ יוֹמוֹ הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמִּלְחָמָה

תִּכְתְּבִי

שֶׁקָּרָאתָ עַל הַפֻּלְמוּס שֶׁהָיָה בֵּין לֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג לְנָתָן אַלְתֶּרְמָן בְּסֻגְיַת שִׁירֵי-מִלְחָמָה, וְכִי זוֹ אָמְרָה "לֹא תִּרְאֶינָה בְּעַד הַכַּדּוּרִים וְהַפְּצָצוֹת אֶלָּא כַּדּוּרִים וּפְצָצוֹת".

וְתִכְתְּבִי שֶׁבְּעֵינֵי אַלְתֶּרְמָן; "הַשִּׁיר יוֹדֵעַ כִּי כָּל הָאֱנוֹשִׁי וְהַכּוֹאֵב יִהְיוּ תָּמִיד נוֹתְנֵי לַחְמוֹ".

תִּכְתְּבִי שֶׁאַתְּ מִתְנַגֶּדֶת לִרְשִׁימָתָהּ שֶׁל גּוֹלְדְּבֵּרְג עַל טַהֲרַת הַפּוֹאֵטִיקָה-דּוֹמָה זוֹ לְנִימוּסִים וְהִלְכוֹת שֶׁל סֵבֶר פָּנִים מְאֻפָּק וְ"יְפֵה נֶפֶשׁ", וְכִי מִנֶּגֶד אַתְּ מְצוֹדֶדֶת בְּאַלְתֶּרְמָן שֶׁאֵין כָּל תְּחוּם מִתְּחוּמֵי חַיֵּי אָדָם, בַּאֲשֶׁר הוּא וּבַאֲשֶׁר זְמַנּוֹ, שֶׁאֵין הַשִּׁירָה יְכוֹלָה אוֹ רַשָּׁאִית לִנְגֹּעַ בּוֹ, שׁוּם דָּבָר אֱנוֹשִׁי אֵינוֹ זָר לָהּ, עַל כֵּן הִיא שִׁירָה וּמִכָּאן כּוֹחָהּ.

תִּכְתְּבִי בְּשֵׁם יְמוֹת הַזְּוָעָה

בְּשֵׁם מִלְחָמוֹת שֶׁבַּקּוֹנְצֶנְזוּס, וְלֹא רַק.

תִּכְתְּבִי בְּשֵׁם נִצּוֹל קִבּוּץ "יַד מָרְדְּכַי"-בְּאָמְרוֹ "יֵשׁ לָנוּ עַם וְלֹא מְדִינָה"

תִּכְתְּבִי בְּשֵׁם נִצּוֹלַת הַטֶּבַח לְיַד "רֵעִים": כִּי "הִגִּיעָה הָעֵת לְהִפָּרֵד מֵאֶסְקַפִּיזְם!".

תִּכְתְּבִי בְּשֵׁם הַחַיָּלִים, בְּשֵׁם אֶרֶז שְׁטֵרְק זַ"ל שֶׁנֶּהֱרַג בְּאָסוֹן הַמַּסּוֹקִים

וְהִשְׁאִיר חוֹתָם לִמְאוֹת אַלְפֵי חַיָּלִים, בַּמִּלִּים:

"שׁוּם דָּבָר לֹא יִפְגַּע בִּי, שׁוּם דָּבָר

לֹא אִשָּׁה לֹא כַּדּוּר מְחַבְּלִים,

שׁוּם דָּבָר
=====

טלי כהן שבתאי – Tali Cohen  Shabtai – משוררת. ילידת ירושלים

טלי החלה לכתוב שירה מגיל 6, והייתה תלמידה מצטיינת בספרות.  את רשמיה החלה לפרסם בעיתון בית הספר. בגיל 13 כבר פורסמה לראשונה פואמה שלה בעיתון ספרותי בישראל "מאזניים". יצירותיה הספרותיות תורגמו ומתורגמות לשפות רבות.

טלי חיברה, עד כה, ארבעה ספרי שירה.

 דו לשוניים – "בסבך השחור נמהל ארגמן", מ- 2007

"תיגר" מ- 2012;

 "תשע שנים ממך"  בשנת 2018 

והספר "אישה כמוני"-שירים פואמות ורשמים ,שנת 2023.

בשנת 2014 השתתפה טלי בנוסף בסרט נורבגי על חיי משוררים אחדים שנקרא:

 "The last Bohemian"- הוא הוקרן בבתי הקולנוע בסקנדינביה וטלי זכתה לעניין רב מצד המדיה הסקנדינבית.

שיריה של טלי מביעים גלות נפשית ופיזית. היא חוקרת את פרדוקס הגולה והחירות שלה. ראייתיה הקוסמופוליטית ניכרת מאוד בכתיבתה והינה נחשבת למשוררת בינלאומית נערכת.

טלי משתמשת תכופות בשירתה ככלי לקריאת תיגר. רוב יצירותיה מהשנים האחרונות ניבעות מקריאת תיגר, הגות ואלמנטים אוטוביוגרפים.

כהן שבתאי גרה שנים באוסלו, נורבגיה ובשיקאגו ארצות הברית; והינה בולטת כמשוררת עם סגנון לירי ייחודי, "בשירה, שאינה מתמסרת בקלות וכפופה לכללי משחק משל עצמה".

טלי חברה באגודת הסופרים ובאיגוד הסופרים בישראל וכמו כן באיגוד המשוררים באוסלו-נורבגיה.

כעת כהן שבתאי סיימה לכתוב את  ספרה החמישי שכולו שירים קצרים.

טלי כהן שבתאי בויקיפדיה:

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%9C%D7%99_%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%90%D7%99