"לפי התנ"ך, דוד לא הרג את גוליית, אלא מישהו אחר"

בצילום: הסופרת תמי עזר עם ספרה "אחינועם"

תמי עזר, שיצאה לפנסיה מעבודתה כמורה לתנ"ך, מדגישה בספרה החדש "אחינועם" (הוצאת בית העורכים), את תפקידן של הנשים באירועים הדרמטיים של תקופת המלכים דוד ושאול

"קוראים לגיבורה אחינועם, ולמרות שבספר מותארים דברים אכזריים יחסית הזווית הנשית מכילה את כל הכאב ויוצרת מערכות יחסים בנועם ובחום. בחרתי בשם 'אחינועם', כי המילה נועם היא מעין הרמוניה נשית ובתנ"ך לא תמיד מעריכים דמויות נשיות".

כך אומרת תמי עזר שבספרה החדש "אחינועם", שיצא לאור בימים אלו בהוצאת בית העורכים, מדגישה את תפקידן של הנשים באירועים הדרמטיים של אותה תקופה חשובה של דוד ושאול. הספר מציג סיפור מקראי מזווית חדשה, והוא למעשה רומן תנ"כי על תקופת שאול ודוד, שהגיבורה שלו היא אחינועם אשת שאול. הספר נאמן לאירועים המתוארים במקרא, אך ממלא פערים שאין לגביהם מידע מפורט בתנ"ך.

הספר "אחינועם" זוכה לביקורות נלהבות של קוראות וקוראים רבים בשל היותו כתוב טוב, בצורה קולחת ומעניינת ובעיקר משום שעלילת הספר נאמנה למציאות או לרוח המקרא. כך למשל מי שקורא את הספר ממש יכול לדמיין לעצמו את המקומות, את האוכל, את הריחות וכך לחזור לימי קדם בין מילותיה המרתקות של תמי עזר.

היא החליטה לכתוב על הסיפורים מהתקופה של דוד ושאול, אבל מהזווית הנשית – כיצד התנהלו וניהלו את חייהן באותם ימים. היא התמקדה באחינועם, שהייתה אשתו של שאול ואם ילדיו: יהונתן, מלכישוע, אבינדב, ישוי, מרב ומיכל. בספר מתוארת גם דמותה של רצפה בת איה, הפילגש של שאול. לדבריה, הספר כתוב בשפה מדוברת ולא בשפה גבוהה, כדי לא ליצור חיץ בין העלילה לבין הקוראים.

תמי: "המטרה שלי היא להמחיש את הספר – לא לאליטה הספרותית ולא ברמה הפילוסופית – אלא בגובה העיניים כדי שהקוראים ילמדו על התקופה המתוארת בתנ"ך. בספר יש הסתכלות חדשה על דמותו של דוד, שמתאימה לדיעות של החוקרים ולפיה דוד המלך עשה הרבה מעשים לא טובים והספר לא מציג אותו באור חיובי. אני מראה בספר שאחינועם שונאת את דוד ואף לועגת לו תוך כדי הקינה הידועה שהוא אומר לזכר בעלה שאול ובנה יונתן. דרך אגב, לפי התנ"ך דוד לא הרג את גוליית, אלא מישהו אחר".

על מנת שעלילת ספרה תהיה קרובה ככל האפשר לרוח התקופה המקראית, היא נעזרה בפרופ' יאיר זקוביץ, שבמשל שנים עמד בראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית ואף שימש מבקר מקצועי של ספר הלימוד "עולמות בראשית" שהיא כתבה. "עשיתי תחקיר עמוק כדי שהעלילה תהיה אמינה, וביקשתי ממנו שיבדוק האם מה שכתבתי מתאים לאירועים המתוארים בתנ"ך ואם העלילה נראית אמינה. חוץ ממקום אחד בספר, שבו כתבתי בהתחלה שמיכל לובשת כפפות בטקס ההכתרה של שאול המלך, הכל היה אמין, כולל התיאורים של המאכלים, הבית, הארמון, הבגדים שלבשו ועוד. עשיתי תחקיר עמוק על מנת שעלילת הספר תהיה אמינה.  אמנם הרחבתי את הסיפור המקראי, אבל לא סתרתי שום דבר. אחינועם אישה חזקה והיא זו שבחרה בשאול הרבה לפני שנמשח למלך. היא ספגה את מצבי הרוח המשתנים שלו, קיבלה בהכלה את הפילגש שלו רצפה בת איה וחייה לא היו קלים כלל. עם זאת היא לא ויתרה עליהם ועל אהוביה ונלחמה בשבילם ולמענם".

תמי מגלה כי אחד הרומנים שהיא מתכוונת לכתוב יהיה על הנביא ירמיהו, שפחות מוכר לציבור הרחב, ודרכו לספר את האירועים הפוליטיים והמלחמות שהתרחשו באותה תקופה – לפני חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל, כולל גילויים פרשניים חדשים שלה על אותה תקופה מרתקת. "אני עושה עבודת תחקיר נרחבת במטרה  להתמקד בכל מילה שאומר ירמיהו. את הספרים הבאים אקדיש לדמויות נשיות נוספות מהתנ"ך, וכך אכתוב מעין סדרת רומנים תנ"כיים על דמויות ותקופות שונות בתנ"ך", היא מסכמת.

במשך 32 שנה היא עבדה כמורה לתנ"ך בתיכון, כסגנית מנהל תיכון וכמנהלת בגרות. היא כתבה תוכניות לימוד בתנ"ך, ולימדה במכללת האורנים. היא לימדה תנ"ך בתיכון במשך 33 שנה ושש שנים בסמינר אורנים, וחיברה את ספר הלימוד "מדריך לעולמות בראשית" (הוצאת רכס) שנלמד בעבר בבתי ספר תיכוניים בישראל.

היא לא תשכח לעולם כיצד החלה אהבתה לתנ"ך. לאחר שחזרה משבדיה לישראל רשמה אותה אמה לכיתה ו' ביסודי. "אני זוכרת שבשיעור תנ"ך המורה לימדה את סיפור גן העדן מספר 'בראשית', אבל לא הבנתי אף מילה. זה נורא הבהיל אותי ואמרתי לעצמי: 'איך אני לא מבינה את הספר הכי קדוש של השפה העברית?' אז נשבעתי לעצמי שאבין כל מילה בשפת התנ"ך ואשלוט בספר זה. זה ליווה אותי במשך כל השנים, וכבר כששירתתי בצבא החלטתי ללמוד תנ"ך כדי להיות מורה לתנ"ך", היא נזכרת.

כשהייתה בת תשע הוריה התגרשו. אביה, שהיה נגן ויאולה בתזמורת קול ישראל, קיבל הצעה לנגן בתזמורת רדיו שבדיה במשך שנתיים. הוא נשאר בשבדיה כל חייו ורצה שהיא תבוא לגור איתו. "לא רציתי אבל בסופו של דבר עברתי לגור שם ולמדתי בכיתות ד'-ה'. היו לי געגועים חזקים לישראל, אבל אבא שלי לא התייחס לכך ברצינות. הוא אמר שאני ילדה קטנה ושאין לי סבלנות. יום אחד ברחתי מבית הספר, עליתי על רכבת תחתית ונסעתי למרכז שטוקהולם. אני זוכרת שראיתי שלט שעליו היה כתוב באנגלית 'אל על'. התיישבתי על המדרגות עד שיפתחו את המשרד, ואמרתי שאני רוצה כרטיס טיסה לישראל, שאין לי כסף ושאמא שלי תשלם עבור הכרטיס. אחרי זמן קצר שני שוטרים לקחו אותי לתחנת המשטרה והתקשרו לאבא שלי. הוא הגיע מבוהל ואני אמרתי לו שאני לא זזה משם עד שהוא קונה לי כרטיס טיסה לישראל. הוא קנה לי כרטיס הלוך ושוב לשבוע אבל לא חזרתי לשם. זה היה ערב ל"ג בעומר, וכשהגענו לנתב"ג הטייס של המטוס עשה לנו סיבוב כדי שנראה שבכל הארץ יש מדורות. זה ריגש אותי מאוד, גם שדיברו עברית".

היא גדלה בירושלים ובתל אביב ובצבא שירתה במחזור הראשון של חיב"ה – חיילות בשירות המשטרה. לתואר הראשון בתנ"ך וספרות באוניברסיטה העברית למדה במהלך שירותה הצבאי, והמשיכה לתואר שני בתנ"ך מ־JTS בניו יורק ומאוחר יותר ללימודי דוקטורט בתנ"ך שטרם הושלמו.

לדבריה, כשהתחילה ללמד תנ"ך הבינה שבאוניברסיטה לא יודעים כיצד ללמד תנ"ך. "ראיתי שהתלמידים לא מתלהבים מהמקצוע ואמרתי לעצמי שלא אשן בלילות עד שאצליח ללמד שיעורים מרגשים ויפים המבוססים על חוויות ורגשות, עם גירוי חיצוני לסיפורי התנ"ך. כך יצרתי ערכות לימוד לתנ"ך, שבזכותן התלמידים אהבו מאוד ללמוד אצלי. כרכזת שכבה לימדתי את המורות את הטכניקה הייחודית שבה נעזרתי".

כשיצאה לפנסיה החליטה לכתוב ספרים שינגישו את סיפורי התנ"ך בצורה חוויתית לקהל הרחב. "אנשים נרתעים מהחוויות שהיו להם בשיעורי תנ"ך וגם מכך שבתנ"ך מופיעה שפה גבוהה יחסית עם תיאורים קשים כמו: עבודת אלילים, הקרבת קורבנות ועוד. אני מתכוונת להנגיש את העוצמות הרגשיות שמופיעות בסיפורי התנ"ך באמצעות הרומנים שהתחלתי לכתוב".

היא התחילה ללמוד קורסים של כתיבה ולמדה עריכה במשך שנה שלמה אצל לירון פיין מבית העורכים. לפני "אחינועם" היא כתבה ספר אוטוביוגרפי על חייה שאותו גנזה, ומאז היא כותבת רומנים תנ"כיים. בימים אלו היא מסיימת לכתוב ספר על בן זוגה שמחה מטס, שהוא לקוי קשב בגיל 70 פלוס ועל התמודדותו עם הלקויות הלא מאובחנות במשך שנים רבות.

ניתן לרכוש את הספר "אחינועם" (הוצאת בית העורכים) בקישור:
https://www.e-vrit.co.il/Product/25542/%D7%90%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D