מגזין אישה - איתך בכל זמן!

השינויים בשוק העבודה בתקופה של פוסט קורונה

בעבר כשסייעתי לעובדים שהוזמנו לשימוע לפני פיטורים והגעתי עימם לשימוע מול נציגי ההנהלה - רבים מהם היו מבוהלים, רצו להישאר בכל מחיר, ממש התחננו להישאר. היום המגמה השתנתה...

מאת: עו"ד חגית רימון

אני רואה את זה שוב ושוב בעבודתי כעורכת דין בתחום יחסי עבודה.

זה כבר לא מה שהיה פעם…

אם עד לפני שנתיים שלוש העובדים רצו לשמור על העבודה שלהם, עשו הכל כדי להישאר בה – הרי שהיום הדבר השתנה!

בעבר כשסייעתי לעובדים שהוזמנו לשימוע לפני פיטורים והגעתי עימם לשימוע מול נציגי ההנהלה – רבים מהם היו מבוהלים, רצו להישאר בכל מחיר, ממש התחננו להישאר…

היום לפני השימועים, פעמים רבות אני נתקלת בעובדים שנמאס להם מהעבודה שלהם והם כבר רוצים לעשות שינוי. הם פחות חוששים מ"מה יהיה", וחלקם רוצים לפנות לתחומי עבודה חדשים.

בתקופה של פוסט קורונה אנשים יותר התחברו לעצמם. מתחילים להבין שעבודה זה לא הכל! יש גם משפחה, וחברים, ותחביבים ויש גם את עצמנו!

למשל בתחום התרבות, אותו אני מלווה שנים רבות – בעבר עובדים בתחום התרבות (למשל עובדי במה) עשו משמרות ארוכות מאוד, של 12 שעות וגם אפילו של 16 שעות ברציפות ולמעלה מכך. העובדים בתחום הזה מועסקים גם בימי שישי וגם בשבתות. הם הסכימו לעשות זאת במשך שנים רבות גם כדי להגדיל את שכרם (שעות נוספות ושבת) וגם כי לא הייתה להם ברירה וזוהי מהות העבודה. הם חששו להיות מפוטרים.

היום, לעומת זאת, העובדים כבר לא מסכימים לעבוד שעות מרובות, ולרבים מהם חשוב יותר להיות נוכחים בארוחת שבת עם בני המשפחה מאשר לצאת לעבוד. חלק מהעובדים אמרו לי שבתקופה שבה התיאטראות היו סגורים, הם לפתע הבינו את החשיבות של לבלות זמן עם בני המשפחה ולא להיות רוב היום בעבודה. כסף זה לא הכל!

העובדים של היום רוצים גם עניין בעבודה וגם תנאים משופרים יותר.

כמובן שתחום ההייטק היה זה שפרץ את הדרך לתנאים טובים יותר בעבודה. כידוע, רבים מעובדי ההייטק וכל המסביב (דהיינו לא רק המתכנתים) עובדים מספר ימים מהבית. מי חשב פעם שזה אפשרי והמעסיק יסכים לכך?

היום ישנה הבנה שאפשר לעבוד מהבית!! לכולנו יש טלפונים ומחשבים, ולא חובה להגיע למשרד כדי לבצע את העבודה, מה גם שזה מבזבז חשמל וגורם לפקקים בדרכים. תנסו היום להגיע בבוקר לעבודה בתל אביב או בירושלים, נראה כמה זמן תבזבזו בכבישים!

במשך שנים התחננו לממונה על השכר במשרד האוצר שיאשר עבודה מהבית. רק ב"תקופת הקורונה" פתאום התחילו לחשוב על כך ברצינות, וזאת כדי למנוע הדבקות. סופסוף ניתן אישור לחלק מעובדי המדינה לעבוד יום מן הבית.

האם זו תורה מסיני לעבוד חמישה או שישה ימים בשבוע במשך 8-9 לפחות כל יום במשרד? מי קבע את זה? זה משהו שהוטבע בעבר הרחוק מאוד, ונותר על כנו שנים. אבל פעם הכל היה יותר איטי. היום הכל מהיר בהרבה יותר, ומה שניתן היה בעבר להספיק ביום, נראה לי שניתן היום להספיק בפחות משעה.

למשל, זוכרים את הימים שבהם למנהלים הייתה מזכירה שכתבה להם את המכתבים? כמה זמן היה נדרש כדי לכתוב מכתב אחד ולשלוח אותו לנמענים…

בעידן של הפוסט קורונה עובד לא מוכן להיות עבד. סדר העדיפויות השתנה!!

נכון, כסף ופרנסה הם דברים חשובים מאוד, אבל לא בכל מחיר! חוץ מזה, העובדים הבינו שיש להם כוח. אם בעבר המעסיקים היו המלכים, ולכל משרה היו שולחים אליהם מאות בקשות להתקבל לעבודה, הרי שהיום הכוח עובר יותר ויותר לעובדים. בראיונות עבודה עובדים שואלים כמה ימים הם יעבדו מהבית, הם כבר לא מוכנים לעבוד שעות מרובות. בתחום התרבות למשל חסרות ידיים עובדות! מחפשים עובדים טובים בנרות. וכך גם בתחומים רבים.

שוק העבודה השתנה. זה כבר לא מה שהיה פעם…

וזה משמח אותי. משמח אותי שמעסיקים כבר אינם משחקים אותה אלוהים. ומי שעושה זאת, זה עלול להתהפך עליו.

כך גם בתחום ההטרדות המיניות למשל. אם בעבר נשים נאלצו לסבול בשקט הטרדות מיניות והצקות מהבוסים שלהן, הרי שהיום – לא עוד!! רמת המודעות בנושא עלתה, ופחות ופחות מנהלים "מעיזים" לנהוג באופן מטריד מינית כלפי עובדות שלהן. כמובן שזה הכלל, ויש יוצאים מן הכלל אשר מנצלים חולשה של נשים שחוששות לפרנסתן.

מושג נוסף שיותר ויותר משתמשים בו הוא "התעמרות בעבודה" או "התנכלות בעבודה". בעבר עובדים נאלצו לספוג בשתיקה יחס מזלזל ומתעמר מצד חלק מהמנהלים. והיום – לא עוד!! עובדים כבר לא מוכנים לספוג התנהגות מזלזלת ומשפילה מצד הממונים עליהם ורמת המודעות לכך עלתה.

רובנו נמצאים ברוב שעות העירות שלנו בעבודה. נראה לי מוגזם להיות רוב היום מחוץ לבית שלנו, לא ליד בני המשפחה. אם פעם המילה "וורקוהולית" נתפסה אולי כמחמאה, הרי שהיום זה סתם נראה מי שמזניח את הדברים החשובים בחיים, שהינם משפחה, חברים, תחביבים… שימו לב גם שאנשים יותר ויותר יוצאים לחופשות. "בוכים" שאין כסף אבל אם בעבר עובדים חששו להיעדר מהעבודה שלהם למשך פרק זמן, הרי שהיום אנשים יותר ויותר רוצים להינות מהחיים ולא רק לעבוד כל היום.

אני מקווה שתחום יחסי העבודה יתקדם יותר ויותר כך שיהיה איזון ראוי בין עבודה-משפחה-בית-תחביבים. כשיש איזון בין כל אלה, האנשים מאושרים יותר וגם יכולים לשמור יותר על בריאותם הנפשית והפיזית, כך שזה חשוב.

דילוג לתוכן