בימאית הקולנוע, ציפי טרופה, תסריטאית ומפיקה ישראלית המשמשת כפרופסורית לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק (חולקת את חייה על קו תל אביב – ניו יורק ) משיקה את סרטה החדש: "אויבת יקרה שלי", שכתבה, ביימה והפיקה.
עד היום טרופה יצרה, ביימה והפיקה עשרות סרטים מתוכם 5 סרטים העוסקים בקונפליקט יהודי – ערבי והיתר בסוגיות של אלימות נגד נשים ושואה.
בין סרטיה הבולטים שכתבה וביימה נמנים: "מירי" אשר הוקרן ב-HBO , "תל אביב ברלין" (1987), "כרוניקה של אהבה" (1998), "שישה מיליון רסיסים" (2001) , ועוד עשרות סרטי תעודה .
תקציר עלילת הסרט "אויבת יקרה שלי:
מאיה (עדי גילת – "הבורר", "ארבע אמהות") ואליס (חנאן חילו- "פאודה") נפגשו בסטודיו לבלט באבו טור כשהן היו בנות 14. הן חיבבו אחת את השנייה מהרגע הראשון. שתיהן אוהבות שירה, לשתיהן חלומות גדולים לעתיד. למרות שאבא של מאיה מגלה לה שאליס ערביה, החברות ביניהן מתהדקת. אחרי שנתיים אליס נאלצת לוותר על אהבת נעוריה ולהתחתן עם איברהים. איתו היא עוברות לגור בפריז. עשרים וחמש שנה מאחור יותר אליס חוזרת. הן מחדשות את החברות ביניהן, למרות התנגדות הסביבה ולמרות הניסיון לגייס את אליס לארגון טרור. האם החברות ביניהן תשרוד? זהו סיפור דרמטי על סודות, אהבה ובגידה.
שחקניות ראשיות: עדי גילת וחנאן חילו// שחקן משנה: ישראל גוריון. שחקניות משנה: ירין בריגתה, רומי נדבורני. צילום: יואב קוש. תסריט: ציפי טרופה// עריכה: איל גו'רדון ברגר. ליהוק: ציפי טרופה// עיצוב אמנותי: אריאל שפיגל// איפור: סמדר קילצ'נסקי// מוזיקה מקורית: גלעד בן עמרם// פסקול: גיל תורן, נין חזן
הופק בסיוע קרן הקולנוע הישראלי, מאונטנטופ הפקות, המרכז לפתרון סכסוכים על שם ליאון צ'רני.
בקורת אתר אישה, חגית רימון:
הסרט מעניין, המשחק טוב. שתי הגיבורות של הסרט הן נשים. יש בהן גבול דק של חוזק וחולשה. לעיתים הן מצטיירות כחזקות ושולטות בחיים שלהן, ולעיתים נקלעות לנסיבות הגורמות להן לחוש חולשה. הסרט עוסק בסכסוך הישראלי ערבי, נקודת המבט שלו היא שמאלנית, והיא עשויה אולי לעורר מחלוקת בחלק מהצופים. התרשמתי מציפי טרופה, שביימה, כתבה את התסריט, הפיקה וגם ליהקה. כמה מרץ ודרייב יש לה. לסיום: נהנינו מהסרט. גם מעניין וגם מעורר מחשבה.
תקציר ראיון עם הבימאית ציפי טרופה:
מדוע יצרת את הפרויקט הזה?
"נולדתי לתוך מלחמה, מלחמה ארוכה שלא נגמרת. בהיותי אמא ל-3 ילדים, תמיד נאבקתי ליצור עבורם עתיד טוב יותר, אך יש לי הרגשה שכשלתי בעניין. הם נולדנו כמוני, במקום שבו המילה שלום הופכת יותר ויותר לחלום רחוק ובלתי מושג.
כשכתבתי את "אויבת יקרה שלי" הובילה אותי שאלה מרכזית אחת:
האם אפשר לקיים ידידות אמיתית בין אנשים שמסרבים לקבל אחד את השני?
בחרתי באליס ומאיה כדמויות שיובילו אותי קרוב יותר כדי להבין את מורכבות הסכסוך ולנסות דרכן, דרך הבחירות שלהן, להבין אם הם יכולות לחבק זו את זו.
תארי את תהליך היצירה
"כל הצוות מנה בסך הכל שמונה אנשים. צוות אינטימי שגם תורם לאווירה נינוחה ומשוחררת שכמובן תרם לנו ליצירת תנועה מהירה בין הסצינות לתנועה מהירה.
הגעתי מאוד מוכנה בפרה-פרודקשן. היו לי חזרות עם השחקנים שכללו
ניתוח כל סצנה. עברנו חסימה ופירוק הסצנה לביטים. במקביל, היה לנו, ליואב הצלם ולי שיחות ארוכות על סצינות צילום והדמיית כל סצנה".
האם יש לך תקווה כלשהי לגבי הצופים שיצפו בסרט?
"אני מקווה שהסרט יאפשר לאנשים להזדהות עם הדמויות ודרכן לצלול לתוך המורכבות של חייהן ושל החברות שלהן. ודרכן נוכל להבין מעוד זוית רגשית את מורכבות הקונפילקט אך הפעם לא לבוא ממקום שיפוטי, אלא הזדמנות לבוא ממקום רגשי המסתכל על שני הצדדים בחמלה"
